למידה קונסטרוקטיבי סטית

למידה משמעותית מתרחשת, לפי הלמידה קונסטרוקטיבי סטית ,כאשר סביבת הלמידה תהיה יותר ממוקדת תלמיד . בסביבת למידה קונסטרוקטיבי סטית התלמיד לומד דברים חדשים בהתבסס על ידע קודם, התלמיד מעורב בפעילויות אקטיביות , עבודות חקר , פרויקטים משמעותיים ,שדרכן משיג את הידע ואת המיומנויות שלו , התלמיד לוקח אחריות על הלמידה שלו , התלמיד מנהל את הלמידה שלו לפי הצרכים שלו , והלמידה לרוב מתבצעת באופן שיתופי בין התלמידים העמיתים. הטכנולוגיה במקרה זה יכולה לתמוך בגישה זו ויכולה לעזור ולהקל על התלמידים לבצע את המטלות ולהתקדם בלימודים שלהם.
מצד שני המורה גם משנה אופי התנהגות, כי תפקידו המסורתי לא מתאים לגישה החדשה , לכן המורה יפעל כמנחה , מכוון , מעורר אתגרים , וכמתווך בין התלמיד לעולם התוכן , בנוסף לתפקידים ניהוליים שקשורים לניהול כיתה , מהלך ההתקדמות בקורס , וכן הלאה….
ברור לכולם שהאתגר שמציבה אותו גישת למידה זו, במיוחד לתלמיד ,הוא אתגר לא פשוט . התלמיד חייב להיות מאוד דינאמי , מאוד פעיל וערני , מאוד רוצה ללמוד ולהתקדם , בעל מוטיבציה מאוד גבוהה . ועל זה אני רוצה לדבר.
אני כמורה, שנחשף לגישה זו ומנסה ליישמה בסביבות הלמידה, שאני מנהל ,בהרבה מקרים זה לא עובד , ואז אני שואל את עצמי על איזה תלמידים אנשי התיאוריה המכובדים דיברו ? האם הגישה, ובתכנון טוב, יכולה לעבוד עם כל התלמידים ללא הקשר בתכונות שלהם ?( לא נשכח שהגישה ממוקדת תלמיד ומתייחסת לרקע שלו).
מניסיוני כמורה בחטיבה עליונה , הגישה הזו היא כן תוביל ללמידה משמעותית , אבל היא לא תעשה חיים קלים לתלמיד , והאמת הכואבת שהתלמידים מחפשים את החיים הקלים יותר מאשר התהליך , ובמיוחד לפי שיטת ההערכה הקיימת שהיא בחינות הבגרות . התלמידים מסתפקים להגיע לרמה שעונה על דרישות בחינות הבגרות , שבהרבה מקרים לא משקפת הבנה עמוקה לחומר , בטענה ,ש-בשביל מה להשקיע או לבזבז יותר מדי זמן ומאמץ , אם אפשר לעבור את הבחינה בלי התהליך התובעני שהגישה קונסטרוקטיבי סטית מציבה . כמה פעמים שדרשתי מתלמידי לדון , לחשוב , לחקור נושא מסוים , ואחרי מאמץ מזערי שהשקיעו חוזרים ומבקשים ממני את התשובה בטענה שהם לא יודעים , וכבר ניסו ולא מצליחים , ואפילו החכמולוגים מביניהם מבקשים שנייעל את העניין וניגש תכלס לתשובה שאני צריך לספק .
לכן אני חושב שהגישה הזו נהיית יעילה במיוחד אם מתקיימים בה האלמנטים הבאים שעשויים לתמוך בה:
1. גורם תרבותי
2. גורמים אישיים לתלמיד
3. שיטת הערכה
הגורם התרבותי מתייחס להיסטוריה הלימודית של התלמיד , איך הוא רגיל ללמוד , איך לימדו אותו בעבר , ומה התפקידים שהיה נוטל בשלבים מוקדמים יותר . תלמיד תיכון שלמד בשלב היסודי והחטיבה בצורה המסורתית , שהקשיב למורה , ובסוף הסמסטר "שפך" את כל מה ששמע מהמורה , כלומר התפקיד שלו היה מאוד פסיבי וסביבות הלמידה שחווה בהן הן ממוקדות מורה, יצרו מצב כזה שהתלמיד פיתח תלות במורה שלו, כך שלא יכול או קשה לו לתפקד בעצמאות בסביבות למידה אחרות, בשלב יותר מתקדם כמו בתיכון. וזה מה שאני חוויתי, כמורה , כאשר אני נותן לקבוצת תלמידים לדון בניהם ולפתור שאלה מסוימת הם חוזרים אליי (ביחידים ) אחרי זמן קטן מאוד שמבקשים את עזרתי ולא מתמקדים בקבוצה שהם עובדים איתה .
לכן שיטות למידה היא עניין תרבותי שצריך לחנך את התלמידים לפיו בשלבים המוקדמים של תהליכי הלמידה הפורמאלית כלומר בשלב היסודי .
הגורמים האישיים של התלמיד: הכוונה כאן היא לתכונות שחייבות להתקיים אצל התלמיד או להקנותם לתלמיד, לפני תחילת למידה קונסטרוקטיבי סטית, אשר תכונות אלה מהוות את הגורם המדרבן , והמניע להתחיל בתהליך למידה , וגם להמשך ולהתמיד בתהליך זה . תכונות אלה הן :
1. סקרנות : מבטאת את רצון התלמיד לחקור , לדעת ,לחפש, לגלות , לעשות ....
2. מוטיבציה : מבטאת את ההתלהבות ואת הרצון של התלמיד ללמוד להיות מעורב בתהליך הלמידה , במקרה זה התלמיד מייחס משמעות רבה לתהליך.
3. עקביות והמשכיות : מבטא את כוח ההתמדה של התלמיד , להמשיך ולנסות דברים ,להיות עקבי, ולא להתייאש.
4. רקע לימודי קודם : מתייחס לידע ולמיומנויות קודמות של התלמידים ,אשר יהוו קרש קפיצה לתהליך למידה חדש.
שיטת ההערכה : לצערנו שיטת ההערכה הקיימת בודקת תוצר סופי בלבד , ולא מייחסת חשיבות לתהליך , ואת זה התלמידים , במיוחד בבתי ספר תיכון קולטים טוב מאוד . שיטת ההערכה הקיימת על פי הרוב לא תומכת במיוחד בתהליכים קונסטרוקטיבי סטיים , לכן יש לשנות אותה לשיטה אחרת כמו , עבודות חקר , פרויקטים , וזה קיים בחלק מעט מהמקרים , אבל רוב המקרים הם בחינת בגרות בסוף שלב הלמידה .