סוף הסמסטר יהיה בעוד שבועיים , מרגיש שעברנו דרך ארוכה עד שהגענו עד כאן , אבל שוב זה לא הסוף זה לקראת הסוף , המטלות , והדרישות של הקוסים עדיין רודפות אותנו עד ליום האחרון ,לכן צריכים להשלים את כל המטלות וגם להתארגן לקראת בחינות סוף סמסטר . דבר אחד מעודד אותי להמשיך ולא להרים ידיים ,זה הסתכלות לסוף התהליך . הדבר בדיוק כמו מרת'ון שרצים בה כל הזמן עד שמתעייפים , ומתעייפים מאוד ולבסוף מתבקש הרץ להוציא את הכוח המתפרץ שלו , שכבר איננו , אחרי שאיבד אותו לכל הדרך הארוכה שעבר . מה שמעניין הוא שדווקא פתאום אותו משתתף בתחרות מתחיל לרוץ בכוח ובמהירות רבה , אחרי שאזל לו את כל הדלק . האם יש מאין? כמה מעניינת המכונה הזאת שקוראים לא בן אדם ? מנסיוני הקודם אני מאמין גם אנו כסטודנטים , ואחרי שהשקענו רבות במשך כל הקורסים , ומצפים לסוף , מצופה מאיתנו לתת עוד בהרבה ממה שנתנו , ואז מגיע רגע רגיש מאוד , שהסטודנט מרגיש שהוא על סף קריסה , ומתחיל לפקפק ביכולות שלו , ובכל זאת עוד קצת סבלנות ועוד קצת המשכיות וכוח רצון , נראה את עצמנו מאחורי כל זה , לכן אני מעודד את עצמי ואת כל עמיתיי הסטודנטים ואומר שלבן אדם יש עוד ועוד אנרגיה שיכולה להובילו למצבים יותר נוחים ובטוחים , כלומר למה שאחרי הבחינה הסופית .
יישאר כוח לכולם ולי כמובן
ובהצלחה לכולם
תגובה 1:
אמרת נכון ביותר. למרות שכבר מגיעים לסוף ועייפים ונמאס תמיד יש עוד קצת אנרגיה כדיי לתת את הפיניש, מן התעלות של הגוף והנפש כדיי לסיים בצורה הכי טובה שיש.
הוסף רשומת תגובה